<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חננאל</h1>
<h2>דף קו:</h2>
רב חננאל היה תלמידו של רב ובכמה מקומות הוזכר [פסחים ס"ח ע"א, ק"ג ע"א, חגיגה י"ג ע"ב] והוא שהיה בקי בתורה וכותב ספרים בדוקא בחסיר' ויתירות שלא מן הכתב כדאיתא בפ' הקורא את המגילה למפרע [מגילה י"ח ע"ב] רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתיב ספרים שלא מן הכתב א"ל ראויה כל התורה כולה ליכתב מפיך אבל אמרו חכמים אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב, ומסקינן מדקאמר ליה ראויה כל התורה כולה ליכתב מפיך מכלל דמיושרין דברי תורה אצלו כר' מאיר דאקום ביה ועפעפיך יישירו נגדך וכו'. ובירושלמי דהקורא את המגילה עומד [פ"ד ה"א] גרסי' ר' [זעירא] בש' רב חננאל אפילו רגיל בתורה כעזרא לא יהא הוגה מפיו וקורא כמו שנאמר בברוך מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו והתני מעשה בר' מאיר שהיה נתון בעסיה ולא היתה שם מגילה כתובה עברית וכתבה מפיו ותו וקראה אין למידין משעת הדחק והאי שינויא כשנויא גמרא דידן, ומסיק הירושלמי ויש אומ' שתים כתב את הראשונה מתוך פיו והשניה מתוך הראשונה וגנז את הראשונה וקרא בשנייה, והשתא דמסקינן דשמעתא דאסור לכתוב אף למומחה גמור שלא מן הכתב חוץ מן התפילין והמזוזות משום דמגרס גריסן נראה דמותר להעתיק מספר שכתב בו חצאי תיבות וכן ראשי פסוקי' ואם יעיין ראש הפסוק בלבד מותר לכתוב כל הפסוק ואין צריך לעיין כל תיבה ותיבה דה"ג בפ' הניזקין [גיטין ס' ע"א] בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה תבעי למ"ד תורה חתומה נתנה תבעי למ"ד מגילה מגילה נתנה וכו' עד אמר ליה אין כותבין איתיביה ההיא משנה דסדר יומא פ' אמר להן הממונה [ל"ז ע"א] אף היא הילני המלכה אמו של מולבז עשתה טבלה שפרשת סוטה כתובה עליה וקס"ד דכל פ' סוטה כמו שכתובה היה כת' עליה ומשני אמר רשב"ל אמר ר' ינאי באל"ף בי"ת תו מקשי ליה איתיביה כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא אימא כמה שכת' בטבלא איתיביה כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא מה כת' בה, אם שכב ואם לא שכב אם שטית אם לא שטית. ומשני הכי במאי עסקינן בסירוגין, ונראה דמה שהיה רואה בטבלא לפי שאין לו לכתוב פ' סוטה למחוק לה אלא מן הכתב כשאר ספרי' שכל דין דמגילת סוטה כשאר ספרי הקודש דאמר רבא בפ' היה (נוטל) [מביא] את מנחתה [סוטה י"ז ע"ב] אמר רבא מגילת סוטה שכתבה אגרת פסולה בספר אמר רחמנא כתבה על שני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלש' ופירש"י אגרת בלא שירטוט, בספר אמר רחמנא והל' למשה מסיני הוא שהספרים צריכ' שירטוט שהרי דברי הכל ארבע תיבות אין כותבים בלא שירטוט כדאיתא בפ"א דגיטין [ו' ע"ב] וגרסי' נמי בירושלמי דפ' הממונה [יומא פ"ג ה"ח] אהא דאף היא עשתה טבלא, רשב"ל בש"ר ינאי באל"ף בי"ת היה כתוב עליה שכן כתב לא מעובה ולא מידק אלא בינוני תני ר' אושעיא כל פ' סוטה היתה כתובה עליה שממנה היה קורא ומתרגם כל דקדוקי פרשה ובפ"ב דתוספתא [סוטה ה"א] היה נוטל את מגילתה ונכנס לו לאולם וטבלא של זהב היתה קבועה בכתלו של היכל והיא נראת מבאולם הימנה רואה וכותב לא חסר ולא יתר יוצא ועומד בצד סוטה וקורא ודורש ומדקדק בכל דקדוקי פרשה, מ"מ שמעינן מדרשב"ל ור' ינאי דאם רואה ראשי תיבות או אפילו אל"ף בי"ת דזהו מן הכתב וריב"א הלוי נסתפק אם היתה הטבלא משורטטת דנר' לו דחקוקה היתה הטבלא ונר' לו דלא היה משורטטת משום דחקיקה לאו כתיבה היא, ונ"ל הסודר דאפילו אם היה כותב בדיו על הלוח לא היה צריך לשרטט דשירטוט הל' למשה מסיני הוא במזוזה ובתפילין ובספר תורה ואילו דוקא על עור בהמה טהורה בקלף ודוכסוסטוס בהנך זו אין צריכה שירטוט מידי אחרינא לא. היל' הטבלא אין צריכא שירטוט אפילו אם אינה חקוקה ומגילת סוטה עצמה תימה למה פסולה בלא שירטוט שהרי בירושלמי [סוטה פ"ב ה"ד] גרסי' תני ר' אלעזר בן שמוע אומר אין כותבין מגלת סוטה על עור בהמה טמאה א"ר שמעון מכיון דאת אמר למחיקה נתנה (שאינו) [למה אינו] כותב תני ר' אלעז' בן (שמוע) [שמעון] אומר רואה אני את דברי ר' אלעז' בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה, טעמא משום הכי הא לאו הכי אלא דודאי תמחק כותב וכיון שנקרת ספר מאי שנא לעניין שירטוט דפסולה ומאי שנא לענין עור בהמה טמאה, אטו מגילת אסתר דצריכה שירטוט כדאיתא בשלהי פ"א דמגילה [ט"ז ע"ב] דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה מי לא צריכה עור בהמה טהורה הא תנן [שם י"ז ע"א] עד שתהא כתובה באשורית על הספר ובדיו דומיא דברוך ואני כותב על הספר ובדיו והתם עור בהמה טהורה הוה כדמפרש התם [שם י"ט ע"א] אתיא כתיבה כתיבה והכא כתב בספר ומאי שנא הא מהאי, ונראה הטעם כיון דגמרינן עור בהמה טהורה מתפילין וגרסי' בבמה מדליקין [שבת כ"ח ע"ב] לא התירו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה, ובתחילת מס' סופרים גרס' דכל הספרי' אין נכתבים אלא [על] עור בהמה וחיה טהורה ונפקא מלמען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך דומיא דתפילין בעינן מה התם דבר שהוא של קיום אף כל דבר שהוא של קיום פרט למגילת סוטה שעיקרה למחיקה עומדת היל' אף אם מגילתה נגנזת כגון שהודת שהיא טמאה אותו קיום כמאן דליתה שמתחילה לא נכתבה לשם מצוה היל' אי לאו משום שם הקדוש שלא יהא גנוז על דבר שהוא מין שהוא [לא] טהור לא היה פסול. ועוד נראה דמותר לכתוב ספר תורה מתוך ספר שניתן ליגנז דהא יש אומ' שר' מאיר גנז את הראשונה ואפילו הכי העתיק ממנה השניה. וההיא דשלהי מצות חליצה [יבמות ק"ו ע"ב] דמר זוטרא כי הוה כתב גיטא דחליצותא משרטט וכתב לכולה פרשה ומתקיף לה מר בר איריו והא לא ניתן ליכתב ומסקינן והלכתא כמר זוטרא. ונ"ל הפי' כיון דגיטא דחליצותא לראיה בעלמא הוא דכתבי ליה וכתבי ביה אקרינוהא לדידה וכן ואקרינוהו לדידיה ומה שיש לה לקרות ומה שעליו לקרות כאן מגילה בפני עצמה כמו פ' סוטה ששם אין סיפור דברים אלא גט חליצה כאדם השולח אגרת שלומים לחבירו או דברי חפציו ומביא פסוקים ללשונו שאף אותן צריכ' שירטוט כשהן ג' תיבות או ד' אף גט חליצה כן. היל' אתקפתא דמר בר איריו אתקפתא היא למימר דלא ניתן לכתב משום דאין כותבין מגילה אלא ודאי לא אסרו בעניין זה מיהו שירטוט צריך כמו שכתבתי מיהו כותבי ברכות כשורפי תורה דהנהו ודאי לא ניתנו לכתב כלל ובכלל דברים שבעל פה הן.
